פעם אחרונה

החדר התמלא בדמדומים, הם הגיעו לכל הפינות של החדר בדירה הדיסקרטית. רק מנורה שליד המיטה ניסתה להלחם איתם. אני מחקה עד שהחשכה תשלוט סופית על מקום, חשכה היא יותר פשוטה ,מובנת…אין כלום,רק ריק.

שמתה את הידיים שלך על כתפיים,הן חמות. כמו תגובת שרשרת אני מרגישה צמרמורת עוברת בכל הגוף שלי ועצרה למטה,באזור הבטן. היום זה פעם אחרונה שלנו….אין פה נושא לדיון. אין סיבה מסוימת לכך, אבל ככה זה צריך להיות….היום זה פעם אחרונה.

אתה מעביר בעדינות עם היד על הגב שלי, אתה מכיר אותה עד לפרטים הקטנים, אתה מכיר תגובה של כל נקודה. כאן אני מעקלת את הגוף קדימה,כי זה מקום הכי רגיש. כאן אני מכופפת את הברכיים. וכאן- אני כבר מוכנה להכל. אני נלחצת, מנסה לברוח מהיד שלך. כי היום זה פעם אחרונה ביחסים שלנו.

אתה משכיב אותי בעדינות על המיטה, מכסה את גופי עם הגוף שלך כמו עם שמיכה. התרגשות שלי עולה לשיא,רק על תעצור. אני מרגישה את עצמי כל כך קלה, כל כך רגועה. סוף סוף חושך מלא בחדר, רק המנורה שליד המיטה עדיין מנסה להלחם בו.

לתת את כולי, לא לשחרר,לא לאבד …..שנינו נרדמים כשאתה עוד בתוכי. אבל זה פעם אחרונה,שנינו יודעים את זה.

זריחה האירה את כל החדר תוך רגע…אתה כבר לא הייתה לידי ורק סדין מקומת עדיין שמר על חום הגוף שלך…